מסיימים תיכון ויוצאים לחיים. יש תחושה שמתרחשת איזו מסיבה ממש כיפית אבל הבת שלך מרגישה שהיא לא חלק ממנה. הדרמה הזאת עשויה להחוות לנו כמוגזמת מאוד, אבל בשבילה היא אמיתית.
הלילה, כמו בכל לילה אבל אולי טיפה יותר, אני מבקשת מכם לפקוח עיניים ולהטות אזניים למה שקורה בחוץ. בני ובנות נוער שרק מחפשים סיבות למסיבות יצאו לחגוג היום את המעבר לשנה אזרחית חדשה.
בעיני בני ובנות נוער אנחנו מגלגול אחר ואולי אפילו מכוכב אחר, אנחנו מעולם שנכחד. כל קשר בין החיים שלנו בגילם להווה שלהם- מקרי בהחלט אם בכלל קיים. אפשר להתקדם ולצאת מעידן הדינוזאורים.
יש לא מעט דברים בחיים שברור לנו שהם חשובים, טובים או שישפרו את החיים שלנו ובכל זאת אנחנו דוחים אותם ואף נמנעים מהם במשך תקופות ארוכות, כי הם כרוכים בכל מיני שלבים מקדימים שמעיקים עלינו
אתחיל בוידוי קצת מוזר: כשמישהו או מישהי מלמדים אותי משהו חדש או חושפים אותי לדבר שלא הכרתי- אני מייד קוראת לו על שמם. כך למשל לא צומחות לי בגינה חוטמיות זיפניות אלא "פרחי עינת", עינתיות,
כל שנה לקראת החגים עולים מחדש קולות המתבגרות והמתבגרים שנכנסים לדריכות, למצב בלימה על המתקפה הקרבה. בקרב הזה יש שתי חזיתות- חזית הבופה וחזית המבוגרים המיוסרים למראה הבופה. קשה להכריע מי מהן קשה יותר. אני
נער קם בדקה לשמונה. לא מסתרק, לא מצחצח שיניים. הוא באותה פיז'מה כבר יומיים שלושה. הבית שקט, האחים הקטנים במסגרות, ההורים עובדים. הוא לבד.
על כל הפעמים האלה בהן מגיעים אליי הורים למתבגרים ומשתגעים שהילד שלהם לגמרי לא במסלול אליו הם כיוונו אותו, שהוא עושה להם דווקא, מתבצר בעמדתו, הולך ומתגלם בפקעת של עצמו ...
בשנים האחרונות הולכת ומתפשטת תופעה, שהיא מעין תחביב של ילדים ונוער- הכנת סליים. הרבה מאוד ילדים אוהבים להכין סליים, לחקור את רכיביו ולשכללם, ואלה שלא אוהבים לרקוח נהנים לרכוש (בחנויות או מחבריהם!) סליימים מוכנים ולהנות
כלי נגישות
