עוד לא הבנתי מה אני רוצה יותר -לזכור או לשכוח. יש ימים ויש ימים. ההגיון אומר לי שאם אזכור כל מה שקרה באופן מסודר יהיה פשר לכל מה שקורה, אבל הזכרון מביא איתו גם כאב
היום יום הולדת לי. מצמצתי ועברה שנה, תכננתי לשבת המון השנה ולכתוב, לשתף ולתת הרבה מקום לכל מה שקורה במעבר לארץ אחרת. בפועל הייתי יותר חנוקה ושותקת ממשתפת. גם לעצמי היה לי קשה למצוא מילים,
על הדלת של יועצת בית הספר כתובות שלוש מילים והן הלב של הגישה החינוכית בבית הספר.
שלושה חודשים ויומיים מאז נחתנו על הירח. קרה כל כך הרבה מאז שקשה לתאר. בכל זאת אני מתחילה לנסות.
אני עוד קצת מפחדת לכתוב. אני מפחדת לחשוב, מפחדת להבין מה קורה, על אף שהתכוננו למעבר הזה לא מעט זמן בעצם לא דיברנו עליו כמעט בקול רם, כמו שמפחדים להתייחס לתינוק לפני שנולד, ועכשיו כשזה
כלי נגישות
