היום יום הולדת לי. מצמצתי ועברה שנה, תכננתי לשבת המון השנה ולכתוב, לשתף ולתת הרבה מקום לכל מה שקורה במעבר לארץ אחרת. בפועל הייתי יותר חנוקה ושותקת ממשתפת. גם לעצמי היה לי קשה למצוא מילים,
שלושה חודשים ויומיים מאז נחתנו על הירח. קרה כל כך הרבה מאז שקשה לתאר. בכל זאת אני מתחילה לנסות.
אני עוד קצת מפחדת לכתוב. אני מפחדת לחשוב, מפחדת להבין מה קורה, על אף שהתכוננו למעבר הזה לא מעט זמן בעצם לא דיברנו עליו כמעט בקול רם, כמו שמפחדים להתייחס לתינוק לפני שנולד, ועכשיו כשזה
זה בסדר להרגיש שכל מה שחשבת שאת יודעת על דברים, על החיים- לא תקף עכשיו, או שאין לך גישה לכל זה. הקשר עם עצמך יחודש, זה זמני.
כל הרשת גועשת- איך מתכוננים? האם לשלוח את הילדים למסגרות? מה לבטל? מה להמשיך כרגיל? בואי כרמל, אני לא מפחדת ממך.
כלי נגישות
